שיווי משקל דינמי/ ד"ר ז"ש
שיווי משקל דינמי הוא איזון הגוף תוך כדי תנועה.
חוסר איזון במרחב עשוי לגרום לנפילה ובהכרח לחוסר יעילות תנועתית.
כדי לאזן את פעולת הרגליים יש לעשות זאת עם שאר האיברים, קרי הגו ובעיקר הידיים.
לדוגמה,
ריצה המתבצעת לפנים , מחייבת תנועת רגליים לפנים ובהכרח איזון הגוף באמצעות הידיים לפנים.
כל תנועה שאינה במישור החיצי, אלא במישור האופקי (תנועה סיבובית של הגו ו/או של הידיים בכתף) גורמת להאטת הריצה, להפעלת שרירים מיותרים, שאינם תורמים להתקדמות לפנים (ובהכרח לחוסר יעילות תנועתית).
תנועה במרחב היא חוסר שיווי משקל סטטי, הרץ יוצא עם מרכז הכובד(סך משקל הגוף שמתרכז בנקודה אחת) שלו משטח הבסיס של גופו ולמעשה נופל קדימה כדי לבצע את התנועה.
כל עוד מרכז הכובד של הגוף ימצא לפני שטח הבסיס של הגוף, הגוף יהיה בתנועה.
ככל שמרכז הכובד רחוק יותר משטח הבסיס, מהירות תנועת הרגליים חייבת להיות גדולה, שאחרת הרץ ייפול.
מהירות תנועת הרגליים נועדה למנוע את נפילת הגוף ומי שמסיע לתנועת הרגליים הם תנועת הידיים ומצב הגו.
גו ישר יגביר את שיווי המשקל ויגרום להאטת המהירות
גו נטוי לפנים ינמיך את שיווי המשקל ויגרום להגברת המהירות,
תנועת ידיים לא נכונה (לא במישור התנועה הרצוי, דהיינו לא במישור החיצי, תערער את שיווי המשקל ותגדיל את העומס על הרגליים, אבל לא יגביר את הקצב שלהן).
לפיכך :
בריצה ארוכה הגו יהיה זקוף יותר מאשר בריצה קצרה.
בריצה ארוכה אורך הצעד יהיה קצר יותר מאשר בריצה קצרה.
בריצה ארוכה תנועת הידיים תהיה בטווח תנועה קצר יותר מאשר בריצה הקצרה.
בעת נפילת הגוף לפנים תתכנה שתי אפשרויות :
שהרגליים יעצרו, או לא יבצעו את תנועתן מספיק מהר ואז הרץ ייפול לפנים.
שהרגליים ירוצו אחרי מרכז הכובד של הגוף וישמשו לבסיס תמיכה (קרוב יחסית למרכז הכובד) ולאיזון הגוף במרחב, דהיינו המשך הריצה.
כאשר תנועת הידיים נעשית מצד לצד (במישור האופקי) משקל הגוף(מרכז הכובד) נוטה הצידה והגוף מתקן את עצמו בסיבוביות נגדית של האגן לצד הנגדי כדי למנועה את הרוטציה (הסיבוביות) של הגו. האגן יבצע תנועה סיבובית לכיוון השני ובכך תמנע הנפילה הצידה, אבל מאידך יפעלו שרירים, שלא אמורים היו להיות מופעלים וזה יבוא על חשבון השרירים הפעילים לתנועה קדימה.
השתהות של הרגל הדוחפת על הקרקע גורמת להטיית הגו לפנים, שעלולה להסתיים בנפילה.
תופעה זו מתרחשת כתוצאה מהתעייפות שרירית, שנובעת מרצון לדחוף חזק יותר את הקרקע ודורשת שהות ממושכת יותר עם הקרקע.
אם כן,
שיווי משקל סטטי הוא שמירת מרכז הכובד וקו הכובד בתוך בסיס התמיכה.
שיווי משקל דינמי הוא יציאת מרכז הכובד מבסיס התמיכה.
יציאת מרכז הכובד רחוקה מבסיס התמיכה עלולה לגרום לנפילה ולכן מהירות תנועת הרגליים, תנועת הידיים ומצב הגו נועדו לשמור על שיווי המשקל הדינמי.
תנועה לא נכונה, לא יעילה ולא מתאימה לקצב התנועה הנדרש ברגליים יגרום לנפילה.
הדגמת הנאמר :
מטרת הידיים בריצה היא לאזן את פעולת הרגליים ולמנוע תנועה סיבובית של הגו,
כאשר נעשית הדחיפה ברגל האחורית, יש למנוע את הסיבוביות של הגו. מניעה זאת נעשית ע"י רגל ההנפה שבאה מאחור לפנים ובאותה העת בדיוק היד של צד רגל הדחיפה מונפת לפנים וע"י כך מתבטלת הרוטציה (הסיבוביות) של הגו ותנועת הגוף נעשית במישור הריצי ולא במישור האופקי.
כאשר אין איזון של פעולת הידיים בתנועתן לפנים ולאחור (בכפיפה ובפשיטה של הכתף)
למשל, טווח התנועה קטן לפנים (בכפיפת הכתף לפנים) וטווח התנועה מוגבר לאחור (בפשיטת הכתף לאחור)
המתאמן ידחוף פחות לאחור ברגל התמיכה (כלומר, לא ינצל כיאות את טווחי התנועה בקרסול, בברך ובירך) כתוצאה מכך יתקצר צעדו (למראית עין האגן שלו יהיה נמוך) וריצה כזו תכונה ריצת ישיבה, כי נראה שהרץ יושב תוך כדי ריצתו ורגל ההנפה תונף לפנים ביתר שאת(כפיפה מוגזמת בירך רגל ההנפה).
אם כן, בעת תמיכת הרגל הקדמית על הקרקע, הגו צריך להיות זקוף ורגל ההנפה צריכה להיות מתחת לאגן כפופה בברך.
בעת דחיפת רגל התמיכה את הקרקע ברך רגל ההנפה צריכה לנוע לפנים(כפיפה בירך) ובמקביל יד רגל התמיכה צריכה להיות מונפת לפנים(כפיפה בכתף) וע"י כך תמנע תנועה סיבובית של הגו הצידה, כלומר חגורת הכתפיים תקביל לחגורת האגן.
כאשר תנועת הידיים לפנים (כפיפה בכתף)בעת הריצה תהיה מוגזמת ביחס לתנועתן לאחור( פשיטה בכתף) הגו יוטה לפנים, רגל התמיכה האחורית תשהה מאחור ורגל ההנפה (כפיפה בירך) לא תשלים את תנועתה לפנים והגילוי הנראה יהיה ריצת נפילה.
רק כאשר תנועת הידיים לפנים (כפיפה בכתף)בעת הריצה תהיה מקבילה בטווח תנועתה ביחס לתנועתן לאחור( פשיטה בכתף) הגו יישאר זקוף, רגל התמיכה האחורית תשלים את דחיפתה ורגל ההנפה (כפיפה בירך) תשלים את תנועתה לפנים והגילוי הנראה יהיה ריצה יעילה ללא מאמץ.
כדי לשמור על שטף תנועתי בריצת משוכות על הרץ שתוקף את המשוכה להטות את הגו לפנים (לכיוון רגל ההנפה) ולא לתקוף את המשוכה בגו ישר.
תקיפת המשוכה בגו ישר מגבירה את התנגדות הרוח לגו וגורמת למצב שלאחר המשוכה מרכז הכובד וקו הכובד של הרץ יהיה בתוך בסיס התמיכה וע"י כך תגרם בלימת שטף התנועה של רץ זה.
כאשר הגו מוטה לפנים בעת תקיפת המשוכה, מרכז הכובד וקו הכובד יהיו מחוץ לבסיס התמיכה, מה שיגרום לשיווי משקל דינמי(ולא שיווי משקל סטטי) ויאפשר שטף תנועתי בין המשוכות.
כאשר יוטה הגו לפנים בעת תקיפת המשוכה תעלה הרגל התוקפת כלפי מעלה ותאפשר מעבר חלק של המשוכה ולא התקלות בה. פעולה זו באוויר מכונה פעולה ותגובה באוויר (במעוף מעל המשוכה), כפיפת הגו לפנים תוביל לכפיפה בירך.
בריצת משוכות תנועת היד של רגל הניתור(הרגל האחורית) מנוגדת בתנועתה לרגל הניתור.
רגל הניתור מבצעת קירוב אופקי בירך והיד של אותו צד מבצעת הרחקה אופקית בכתף וע"י כך נשמר האיזון מעל המשוכה שאחרת יפיל הרץ את המשוכה.
כאשר רצים בקשת יש להטות את הגו לכיוון מרכז המעגל, שאחרת הכוח הצנטריפוגלי יזרוק את הרץ מחוץ לשביל ריצתו(לחלק החיצוני של שביל ריצתו).
מרכיב זה של הטית הגו פנימה מנוצל גם בעת ההרצה בקשת לקפיצה לגובה.
בקפיצה לגובה בסגנון ע"ש פוסברי (גלילת גב) רוצה הקופץ להגיע למצב מקביל לרף בעת מעופו, זאת הוא עושה בתנועה מנוגדת בין ברך רגל ההנפה(קירוב אופקי בירך פנימה)לבין הרחקה אופקית בכתף של יד רגל הניתור. שוב תנועות נגדיות בין רגל ההנפה ליד ההנפה(יד צד רגל הניתור) יוצרות איזון תנועתי.
בעת המעוף בסגנון גלילת גב ע"ש פוסברי ישנה הקשתה בגו(פשיטה בגו) ובמקביל פשיטה בירך(פעולה ותגובה באוויר) לאיזון הגוף מעל לרף והגדלת הקשת.
גם בנחיתה בסגנון גלילת גב ע"ש פוסברי מתבצעת כפיפת ירך ובמקביל כפיפת גו (פעולה ותגובה באוויר) ובכך נשמר האיזון בנחיתה.
בקפיצה לרוחק מתבצע הניתור, שבולם את פלג הגוף התחתון ויוצר סיבוביות של הגו לפנים. כדי למנוע מצב של נפילה על הפנים בעת הנחיתה, יש לבטל את התנועה הסיבובית של הגו לפנים שנוצרה בעת הניתור ע"י תנועת פשיטה מלאה לאחור של הרגליים (פשיטה בירך המקטינה את הסיבוביות של הגב לפנים) וע"י תנועה לפנים של הידיים במעוף המונעת את סיבוביות הגו לפנים.
בעת הדיפת כדור ברזל אם ברצוננו להוציא את כדור ההדיפה באלכסון מעלה עלינו להשתמש ביד ההנפה בתנועה נמרצת של הרחקה אופקית בכתף ועצירתה מה שיגרום לסיבוביות מהירה יותר של הגו לפנים.
כאשר לא נשלב את יד ההנפה ונשאיר אותה לצד הגו התנועה שתתבצע ביד ההודפת תהיה במקביל לקרקע , או באלכסון לכיוון הקרקע.
