חשיבות מהירות סופית של מיומנות גופנית להשגת המטרה התנועתית/ ד"ר ז"ש
כאשר אדם נמצא באוויר הוא אינו יכול להגביר את מהירות תנועתו ללא התערבות גורם חיצוני(חוק ראשון של ניוטון).
כדי לקבוע את אורך המעוף (השהות של הגוף באוויר בקפיצה - הקופץ, בצעד ריצה -הרץ, בזריקה- החפץ), ישנם מספר גורמים שמשפיעים על אורך זה:
- מהירות סופית שמתקבלת במגע עם הקרקע (שמדובר במעוף האדם המבצע), או מהירות הוצאת החפץ (כדור הוקי, כדור ברזל, דיסקוס, כידון, פטיש וכיוצ"ב) למרחב. גורם זה הוא בשליטה גמורה של המבצע.
- גובה נקודת היציאה תלוי במטרה התנועתית - המבצע ינסה להגביה גובה זה, ככל שגובהו מאפשר לו.( קפיצה ממקפצה עדיפה על מרחק האופקי שיתקבל מאשר קפיצה מהקרקע. הוצאת כדור מגובה גבוה יותר הדיפה על המרחק האופקי שיתקבל מאשר הוצאה כדור מגובה פחות גבוה).
- זווית היציאה מהקרקע, או הוצאת החפץ למרחב תקבע בהתאם למטרת המשימה(מרחק אופקי או גובה אנכי- בקפיצה לגובה זווית היציאה מהקרקע תהיה גבוה יותר מאשר בקפיצה לרוחק ובקפיצה לרוחק זווית היציאה מהקרקע תהיה גבוהה יותר מאשר בקפיצה משולשת, שבה המטרה היא שמירה על מהירות אופקית בנוסף למרחק הקפיצה הכולל של שלושת מרכיבי הקפיצה: דילוג, צעד וקפיצה). אפשר לראות זאת יפה בתנועת המים מצינור השקיה, כאשר זווית היציאה של המים גבוה יותר תתקבל פרבולת תנועה גבוה יותר, אך קצרה יותר. כאשר זווית היציאה של המים תהיה נמוכה יותר, אך לא נמוכה מדי תתקבל פרבולת תנועה גבוה פחות, אך ארוכה יותר.
- חיכוך עם האוויר של הגוף או של החפץ (אפשר להוריד את החיכוך בהקטנת שטח הפנים ככל שהגוף יעשה אווירודינמי, יקטן שטח החיכוך עם האוויר). כאשר מדובר בגוף, תנועות הידיים, הרגליים והגו יקבעו את מידת החיכוך.
- כוח המשיכה (לא ניתן לשינוי).
כאשר מבוצע ניתור מהקרקע לאחר הרצה מתבצעים שני מרכיבים
- בלימה(כתוצאה משינוי מגמת התנועה מתנועה אופקית לתנועה אנכית) בראשיתו של הניתור
- דחיפה בסופו של הניתור.
ככל שנבלום את המגע עם הקרקע, כמה שיותר מהר וככל שנדחוף את הקרקע כמה שיותר מהר, מהירות בסיום המגע עם הקרקע תהיה הגדולה ביותר(בדומה לזרימה מהירה יותר של מים ביציאתם מצינור ההשקיה).
בקפיצה לרוחק - השתהות ממושכת על קרש הקפיצה(הגדלת פרק הזמן מהמגע הראשוני עם קרש הקפיצה ועד ההתנתקות ממנו כתוצאה מבלימת הניתור, ו/או כתוצאה מדחיפת הניתור) יפגעו במהירות היציאה מאדן הנתירה ובהכרח במרחק הקפיצה וכמו כן תוגבר הסיבוביות של הגוף לפנים ותפגע בנחיתה (ביכולת לשלוח את הרגליים לפנים).
בזריקות - כאשר לא מושגת המהירות המרבית או כאשר שחררנו את החפץ (כדור ברזל, כידון, כדור הוקי, דיסקוס, פטיש וכיוצ"ב) לאחר שהושגה המהירות המרבית יוקטן מעוף החפץ ובהכרח יוקטן מרחק הזריקה.
בריצות קצרות בינוניות וארוכות –
בריצה קצרה נבקש להגיע למהירות מרבית ולכן על הרגל הדוחפת להשיג אורך צעד ארוך בתדירות צעד מרבית.
ככל שקצב הריצה יורד (כמו בריצה הבינונית והארוכה) יש לנתק את הרגל הדוחפת לאחר שהושגה דחיפה מיטבית, שנוכל לשמרה לאורך כל הריצה.
ככל שהריצה ארוכה יותר חשיבות תדירות הצעד עולה כיוון שלא נקיים אורך צעד מרבי(כמו בריצה הקצרה), אלא נבקש לשמר אורך צעד הגדול ביותר האפשרי, שניתן לקיימו לאורך כל מרחק הריצה וככל שהריצה ממושכת יותר יקטן בהכרח אורך הצעד ולתדירות הצעד תהיה חשיבות גדולה יותר כדי לקיים קצב ריצה נתון.
ככל שהריצה מהירה יותר (ריצה קצרה) יש להרים את ברך רגל ההנפה גבוה יותר, כדי להגיע למגע עם הקרקע מהיר יותר.
אם ננסה להגביר את המהירות ללא הרמת ברך גבוהה המגע עם הקרקע תהיה איטית, מה שיגרום לבלימת הגוף, להטיית הגו לפנים ובשלב מסוים לנפילה.
- יש להפריד בין כוח לבין מהירות
כוח הוא התגברות על התנגדות פנימית וחיצונית.
מהירות היא קצב ההתגברות על ההתנגדות הזו.
ככל, שכוח הנדרש גדל מהירות ההתגברות יורדת
לכן כאשר ההתנגדות גדולה מהירות התנועה קטנה.
בריצה עם אפוד משקל - מהירות הריצה יורדת, כי ההתנגדות עלתה.
בריצה על חול הכוח שיושקע בשביל לקיים את אותו אורך צעד, כמו זה שעל מסלול הריצה יהיה גדול יותר, השהות על הרקע תהיה ממושכת יותר ובהכרח מהירות הריצה תהיה איטית יותר.
