ההרצה לקפיצה לרוחק/ ד"ר אליזוהר שדה
ההרצה לקפיצה לרוחק קובעת באופן דיי דומיננטי את מרחק הקפיצה ולכן יש לבצע את ההרצה במהירות הגדולה ביותר שמאפשרת קפיצה אחריה (מהירות נשלטת).
אם הספורטאי מגיע במהירות גדולה מדי זה יפגע בו בניתור האנכי ולכן אליו למתן את ההרצה של אותה קפיצה כדי לאפשר דחיפה חזקה של אדן הנתירה כדי לאפשר ניתור אנכי , שיאפשר את סגנון הקפיצה לצורך הנחיתה.
יש לשקול את מהירות ההרצה לעומת ביצוע הניתור האנכי ולבצע התאמה להשגת מרחק מרבי.
מטרת ההרצה והנתירה היא למטרת המעוף וזה האחרון לצורך הנחיתה.
מטרת המעוף היא מניעת סיבוב הגוף לפנים כדי לאפשר שליחת הרגליים לפנים(לצורך הנחיתה).
יש לנעוץ את העקבים בקרקע ולהשתמש במגע שלהם כציר שסביבו ינוע הגו דרך הצד לפנים.
אם הנחיתה נעשית בגוף זקוף אין צורך לקיים את ההפניה סביב ציר העקבים.
רק כאשר הרגליים מקדימות את הגו לפנים במגען באמצעות העקבים יש להשתמש בטכניקת הבריחה דרך הצד, כדי להרוויח את מוטת אורך הרגליים לצורך השגת המרחק המרבי עבור אותו קופץ.
טכניקת הבריחה דרך הצד תיעשה רק כאשר העקבים קדמו לישבן וזמן התזמון לצורכה יעשה בפרק זמן המרחק שבין הישבן לקרקע.
ההפניה תעשה רק לאחר נעיצת העקבים בקרקע.
- אין לבצע את ההפניה במעוף כיוון שנחיתה על הצד אינה מאפשר ניצול מוטת הרגליים בנחיתה.
- אם הגו קודם לישבן הקפיצה תסתיים עם הפנים לבור הקפיצה.
- אם הנחיתה היא בעמידה, אין צורך בהפניה, כי אין סיבה לקימה.
טסטים מוצאים :
- קפיצה בשתי רגליים מהמקום (כמותי)
- ביצוע נחיתה מדיוטה עליונה של ארגז.
- ביצוע הרצה איכותית, הגעה ברגל הניתור לאדן הנתירה.
- קפיצה מהרצה מצומצמת (5-7 צעדים), כמותי
- קפיצה מהרצה מיטבית (13-17 צעדים), כמותי
