קפיצה לגובה בסגנון גבי ועקרות ביומכניים של גלילת הגו לאחור(פוסברי)\ ד"ר אליזהר שדה

קפיצה לגובה בסגנון גבי ועקרות ביומכניים של גלילת הגו לאחור(פוסברי)\ ד"ר אליזהר שדה

מקורות

1. Track and Field Coaching Essentials –
USA Track & Field, 2000.

2. Biomechanics of Sport and Exercise –
Peter McGinnis, 2013 (מהדורה שלישית).

3. Introduction to Coaching Theory –
IAAF, 2010.

4. High-Powered Plyometrics –
James Radcliffe & Robert Farentinos, 1999.

5. משרד החינוך – תוכנית לימודים בחינוך גופני לבתי ספר על־יסודיים, מהדורות שונות.

6. Dick Fosbury – תיעוד היסטורי וראיונות, בעיקר משנות 1968 ואילך.

 

 

מבוא

קפיצה לגובה היא אחד ממקצועות האתלטיקה הקלאסיים, שבו מטרת הספורטאי היא לעבור רף אופקי המונח בין שני ניצבים, מבלי להפילו. במהלך השנים התפתחו סגנונות קפיצה שונים, אך כיום הסגנון השולט בעולם הוא סגנון הגבי, הידוע גם בשם פוסברי על שם

Dick Fosbury, אשר חולל מהפכה בענף כשזכה במדליית הזהב באולימפיאדת מקסיקו סיטי 1968.

סגנון זה נחשב ליעיל ביותר מבחינה ביומכנית, ולכן הוא נלמד כיום בבתי ספר, באגודות ספורט ובמסגרות מקצועיות.

מאפייני סגנון הגבי

בסגנון זה הקופץ עובר את הרף כאשר גבו פונה כלפי הרף, ראשו וכתפיו חוצים ראשונים, ולאחר מכן האגן והרגליים.

יתרונות השיטה:

ניצול מיטבי של מהירות הריצה לניתור אנכי.

מרכז הכובד של הגוף יכול לעבור מתחת לרף בזמן שהגוף עובר מעליו.

אפשרות להשגת גבהים מרביים.

נחיתה בטוחה של השכמות על מזרן רך.

שלבי הביצוע הטכני

1.ההרצה

ריצת ההכנה מתבצעת במסלול בצורת חלון גותי, בדרך כלל 7–11 צעדים(3-5 צעדים בקשת).

מטרות ההרצה:

יצירת מהירות אופקית מבוקרת.

הכנת הגוף לזווית הניתור.

יצירת הטיה פנימית לקראת הסיבוב.

בעת הניתור הכוח הדוחף (רגל הניתור החיצונית לרף) מתחת למרכז הכובד, כך שהניתור האנכי שמתקבל הוא מרבי.

הדגשים הדידקטיים:

להתחיל בהרצה בקצב בינוני  ולהגביר קצב ההרצה בהדרגה.

לשמור על יציבה זקופה.

לסמן נקודת התחלה קבועה.

לזכור באיזו רגל התחילה ההרצה (במספר אי זוגי של צעדי הרצה, הצעד הראשון יעשה ברגל הניתור, במספר זוגי של צעדי הרצה, הצעד הראשון יעשה ברגל ההנפה).

2.הצעדים האחרונים:

שני הצעדים האחרונים הם החשובים ביותר.

הצעד שלפני אחרון מעט ארוך יותר.

צעד הניתור קצר ומהיר.

מרכז הכובד יורד מעט כהכנה לעלייה חדה.

טעויות נפוצות:

האטה לפני הניתור.

קפיצה מרחוק מדי מהרף.

איבוד קצב.

3.הניתור

הניתור מתבצע מרגל אחת (הרגל הרחוקה מן הרף בדרך כלל).

מטרות:

המרת המהירות האופקית לניתור אנכי.

יצירת סיבוב הגוף כך שהגב יופנה לרף.

הדגשים:

דריכה חזקה ומהירה על כל כף הרגל.

הנפת ברך חופשית מעלה.

סיוע בידיים בתנועה מתואמת)יד ההנפה בניגוד לרגל ההנפה( אם ברך ההנפה מופנה ימינה לקופץ שמאלי, הרי יד ההנפה תופנה ימינה, כדי ליצור פוזיציה לפיה הגוף יקביל לרף הקפיצה).

4.מעבר הרף

הקופץ מפנה את גופו ומקער (מקשית) את הגב.

סדר המעבר של איברי הגוף מעל הרף:

ראש

 

צוואר

כתפיים

גב

אגן

רגליים

הדגשים:

להשליך את הראש לאחור לאחר שיא הניתור

להרים אגן גבוה.

לפשוט ירכיים

 

ובזמן מעבר הרף, לכפוף ירכיים ולפשוט בירכיים.

5.נחיתה

הנחיתה מתבצעת על הגו העליון ) השכמות) על מזרן תקני.

הדגשים:

גוף רפוי.

סנטר מעט פנימה להגנת הצוואר.

פיזור עומס על שטח רחב.

הוראה מתודית בשלבים

שלב א' – הכנה בסיסית

מטרות:

פיתוח קואורדינציה.

תחושת ניתור.

שליטה בגוף באוויר.

תרגילים:

קפיצות חבל.

ניתורים על רגל אחת.

גלגולים לאחור על מזרן.

ריצה בקשת.

שלב ב' – לימוד הניתור

תרגילים:

שלושה צעדים וניתור.

ניתור מעל גומייה נמוכה.

ניתור עם הנפת ברך.

שלב ג' – לימוד מעבר הגב

תרגילים:

נפילה לאחור למזרן על השכמות

קפיצה נמוכה ללא גומי תוך הרמת האגן ופשיטת בירכיים.

מעבר גומייה בגובה נמוך.

שלב ד' – שילוב מלא

ריצה מלאה.

ניתור.

מעוף (הסגנון באוויר).

נחיתה.

יש להתחיל בגבהים נמוכים ולהעלות בהדרגה.

טעויות נפוצות ודרכי תיקון:

טעות:ריצה ישרה מדי

סיבה אפשרית:
חוסר סימון מסלול

תיקון: תרגול ריצה קשתי

טעות:
קפיצה קרובה לרף

סיבה אפשרית:
נקודת המראה שגויה

תיקון:סימון מקום ניתור

טעות:
ישיבה באוויר

סיבה אפשרית:
חוסר קיעור גב

תיקון: תרגילי גשר וגמישות

טעות:
הפלת רגליים

סיבה אפשרית:
איחור בכפיפת ברכיים

תיקון: תרגול מעבר רגליים

עקרונות דידקטיים למורה או מאמן:

מעבר מן הקל אל הקשה.

שימוש בהדגמה חזותית.

מתן משוב מידי.

תרגול מרובה בתנאים בטוחים.

התאמת הגובה ליכולת המתאמן.

חיזוק ביטחון עצמי והפחתת פחד מנפילה לאחור.

היבטים גופניים נדרשים:

כוח מתפרץ ברגליים

מהירות ריצה

גמישות גב ואגן

קואורדינציה

אומץ ושליטה מרחבית

בטיחות

שימוש במזרן תקני ויבש.

בדיקת יציבות הניצבים(עמודי הקפיצה).

פינוי אזור הקפיצה ממכשולים.

חימום יסודי לפני הפעילות.

השגחת מדריך מוסמך.

סיכום

קפיצה לגובה בסגנון הגבי (פוסברי) היא שיטה מודרנית, יעילה ומאתגרת, המשלבת מהירות, כוח, טכניקה ותזמון מדויק. הוראה נכונה מחייבת פירוק התנועה לשלבים, תרגול הדרגתי, חיזוק הביטחון העצמי ומתן משוב רציף. כאשר הלמידה נעשית באופן מתודי ודידקטי, ניתן להביא תלמידים ומתאמנים לשיפור ניכר בביצוע ובהישגים.
העקרונות הביומכניים של קפיצה לגובה בסגנון גבי (פוסברי)

הקפיצה לגובה היא מיומנות מורכבת הנשענת על עקרונות מכניקה, תנועה ואנטומיה. להלן העקרונות הביומכניים המרכזיים:

1.מהירות אופקית והמרתה למהירות אנכית

בריצת הגישה הקופץ צובר מהירות אופקית. בזמן ההמראה יש להמיר חלק גדול ממנה למהירות אנכית כלפי מעלה.

המשמעות: ככל שההמרה יעילה יותר – הגובה האפשרי גדל.

2.אימפולס (כוח × זמן)

הגובה מושפע מהכוח שהרגל מפעילה על הקרקע ומהזמן הקצר שבו מופעל הכוח.

J=F\Delta t

כאשר:

גדול  =אימפולס

גדול= כוח

קצר= זמן מגע

כוח גדול בזמן קצר יוצר ניתור יעיל.

3. חוק הפעולה והתגובה

בעת הדחיפה כלפי הקרקע, הקרקע מפעילה כוח תגובה שדוחף את הגוף מעלה.

חוק ניוטון מספר 3

. 4מרכז הכובד

מרכז הכובד הוא הנקודה המייצגת את מסת הגוף. בסגנון פוסברי ניתן להעביר את הגוף מעל הרף כאשר מרכז הכובד עובר מתחת לרף בזכות קיעור הגו.

זהו אחד היתרונות הגדולים של השיטה.

. 5מסלול פרבולי של הגוף

לאחר העזיבה את הקרקע, מרכז הכובד נע במסלול בליסטי (פרבולה), בהתאם למהירות ולזווית הניתור.

. 6זווית הניתור

זווית ניתור חייבת להיות מאוזנת:

נמוכה מדי → קפיצה שטוחה

גבוהה מדי → איבוד מהירות

בקפיצה לגובה נהוגה זווית ביניים, בהתאם לטכניקה האישית.

. 7מומנטום קווי

המומנטום שנצבר בריצה תורם להמשך התנועה.

גדולה= תנע

גדולה= מסה

גדולה= מהירות

. 8מומנט זוויתי וסיבוב הגוף

הריצה הקשתית והניתור החד־צדדי יוצרים סיבוב של הגוף סביב צירו, המאפשר מעבר עם הגב לרף.

. 9רדיוס הקשת בריצה

הריצה בקשת יוצרת נטייה פנימה וכוחות צדיים המסייעים ליצירת הסיבוב בזמן הניתור.

. 10שרשרת קינטית

הכוח מועבר מהרגל התומכת (הניתור)) דרך הברך, האגן, הגו, הכתפיים והידיים.

סדר פעולה נכון משפר ניתור.

. 11מחזור מתיחה–כיווץ  (SSC)

שרירי הרגל מבצעים מתיחה מהירה ואז כיווץ חזק, מה שמגביר כוח מתפרץ.

לדוגמה:

כפיפה קלה בברך

דחיפה מידית

. 12מנוף הגפיים

הרגליים והידיים פועלות כמנופים ארוכים. הנפה מהירה שלהן מסייעת להגדלת הכוח ולעליית הגוף.

. 13יציבות מול ניידות

בשלב הניתור דרושה יציבות גבוהה בקרסול, ברך ואגן, לצד ניידות גבוהה בגב ובירכיים במעבר הרף.

. 14קיעור הגו   (Arch)

קיעור הגוף מעל הרף משנה את חלוקת המסה ומאפשר מעבר יעיל יותר.

. 15תזמון בין חלקי הגוף

הסדר התקין:

. 1ריצה

. 2 ניתור

. 3ראש וכתפיים

. 4אגן

. 5רגליים

שיבוש תזמון בסדר מרכיבי הקפיצה ואיברי הגוף במעוף גורם להפלת הרף.

16. בלימת מהירות אופקית עודפת

אם מהירות הריצה גבוהה מדי ללא שליטה, הקופץ "נופל" קדימה. לכן יש צורך בבלימה חלקית בצעד האחרון.

. 17יחס כוח־משקל

קופץ יעיל מפיק כוח רב ביחס למשקל גופו. לכן כוח מתפרץ ומשקל גוף מתאים חשובים מאוד.

. 18נחיתה ופיזור עומס

בעת הנחיתה המזרן מאריך את זמן העצירה ומקטין עומס על הגוף.

סיכום

הקפיצה לגובה בסגנון פוסברי מבוססת על שילוב של:

מהירות ריצה

כוח מתפרץ

זווית ניתור נכונה

שליטה במרכז הכובד

סיבוב הגוף

תזמון מושלם

גמישות וקואורדינציה

למעשה, זהו אחד המקצועות הביומכניים המורכבים ביותר באתלטיקה.