מה ההבדל בין סבולת בינונית ( צח"מית) וסבולת ארוכה ( סבולת לב ריאה ).
ההבדל הראשוני הוא במשך המאמץ.
ההבדל השני הוא בעצימות המאמץ ( קצב הביצוע)
ככל שמשך המאמץ ארוך יותר,קצב הביצוע איטי יותר ולהיפך )
סבולת בינונית היא עצימה יותר ( קצב הביצוע מהיר יותר) ומשך המאמץ קצר יותר, היא מייצגת צריכת חמצן מרבית ולכן משך הפעילות קצר משל זו הארוכה וקצב הביצוע גבוה מזה של הסבולת הארוכה.
פעילות זו נעשית ב -75 עד 80 אחוזים מקצב אירובי מרבי (מהספק אירובי מרבי), 85-90 מדופק מרבי) ולכן זמן מייצג 12,15 דקות של ע"ש קופר לאורך דרך מק"מ ועד 5 ק"מ(אם מדובר בריצה), בכל אופן במבדקים אלה לא יורדים מ-85 אחוזים מדופק מרבי והפעילות מעל לסף חומצת חלב ולכן לא יכולה להמשך מעל למספר דקות בודדות( עד 20 דקות, תלוי באחוז מדופק מרבי. ככל שהתקרב ל-20 דקות, אחוז מדופק מרבי נמוך יותר).
כאשר אנו מדברים על סבולת לב ריאה אנחנו מדברים על פעילות מתחת לדופק של 85 מדופק מרבי כלומר קצב פעילות שבעיקרו אירובי, כיוון שכדי לשרוד מעל 20 דקות יש צורך לקיים פעילות מתחת לסף חומצת חלב, כלומר מתחת להתהוות משמעותית של חומצת חלב, שכידוע לא מאפשרת הישרדות בקצב פעילות כזה.
אחוז מדופק מרבי שניתן להיות מתחת לסף חומצת חלב הוא 70, 80 אחוזים, ככל שהפעילות ממושכת יותר קצב הפעילות יורד כדי לא להגיע לסף חומצת חלב ( כ- 85 אחוז מדופק מרבי ומטה).
יכולת אירובית מרבית אינה מייצגת סבולת ארוכה, שהרי היכולת להתמיד על שבעים אחוזים מדופק מרבי, אינה מייצגת את היכולת המרבית לקלוט ולצרוך חמצן, שהרי האחרונה יכולה להיות גבוהה מאוד, אבל נפעל באחוז נמוך ממנה אם ברצוננו להתמיד למשך פעילות ארוכה.
הביא דוגמאות מספריות בין שני פעילים להמחשת דברי
ספורטאי א' צורך 70 סמ"ק חמצן לק"ג משקל גוף בדקה (כצח"מ) ובפעילות נתונה ל-30 דקות צורך 70 אחוזים מערך מרבי זה.
ספורטאי ב' צורך 80 סמ'ק חמצן לכל ק"ג משקל גוף בדקה (כצח"מ) ובפעילות נתונה ל-30 דקות צורך 60 אחוזים מערך מרבי זה בכל דקת פעילות.
ספורטאי א' למרות שצריכת החמצן המרבית שלו נמוכה מזו של השני, מסוגל לפעול על 70 אחוזים מ70 סמ"ק חמצן לכל ק"ג גוף ( צריכת חמצן מרבית) ולכן יצרוך בכל דקת פעילות 49 סמ"ק חמצן למשך 30 הדקות ואילו השני מסוגל להשתמש רק ב60 אחוזים מ80 סמ"ק לכל ק"ג משקל גוף( צריכת חמצן מרבית) ולכן מסוגל להתמיד בכל דקת פעילות ל30 דקות על 48 סמ"ק חמצן ולכן
בסבולת בינונית עד 12 דקות ספורטאי ב' ינצח ואילו לפעילות בת 30 דקות ספורט ספורטאי א' ינצח.
כיוון שצריכת חמצן מרבית היא ההספק האירובי המרבי היא מייצגת את הפוטנציאל האירובי של הספורטאי ולכן אם שני הספורטאים התאמנו באופן דומה על פעילות ממושכת קרוב לוודאי שספורטאי ב' גם בסבולת לב ריאה ממושכת מעל 20 דקות יהיה טוב מספורטאי א'.
לכן גם רץ מרתון מקיים ריצת 12 דקות כדי לדעת מה הפוטנציאל האירובי שלו, כדי להתקרב אליו (כ-80-85% מערך ההספק האירובי המרבי לאורך כל משך המרתון.
