מה בין צעד דריכה לצעד קפיצה/ ד"ר ז"ש
צעד הוא פסיעה, העברת משקל הגוף מרגל אחת לרגל שנייה.
צעד דריכה הוא צעד הליכה וצעד ריצה, כף הרגל באה במגע ארוך עם הקרקע והמעבר של המגע עם הקרקע יכול להיעשות מהעקב לחלק החיצוני של כף הרגל ולכרית כף הרגל, כלומר שטח המגע עם הקרקע גדול ומשך השהייה ממושך (דברי אלה נכונים גם בהבדל בין צעד הליכה לצעד ריצה), בצעד הליכה המגע של פיסת כף הרגל עם הקרקע גדולה וממושכת יותר מאשר בצעד ריצה.
צעד קפיצה נעשה על כרית כף הרגל (החלק הקדמי של פיסת כף הרגל) ונמשך זמן קצר צעד הליכה ומצעד ריצה. כמו כן, עוצמת דחיפת הקרקע גדולה בהרבה מצעד הליכה ומצעד ריצה.
יישום הנאמר :
בלימוד טכניקת הריצה הקצרה נתתי משימה תנועתית לבצע צעד ריצה בתוך חישוקים שהיו מרוחקים אחד מהשני , מרחק של שתי כפות רגליים, מרחק הביצוע היה לעשרה מ'.
בכיתה היו תלמידים שהמרחק בין החישוקים היה קטן להם , היו שהמרחק התאים להם והיו שהמרחק היה גדול להם. כיצד נכון להתמודד עם משימה תנועתית זו לכל אחת מהקבוצות שציינתי.
התלמידים שמרחק החישוקים היה קטן להם היו צריכים להקטין את אורך הצעד הטבעי שלהם וזה נעשה ע"י הרמת רגל ההנפה לגובה נמוך, על מנת להקטין את הדחיפה מהקרקע וכמו כן להקטין את השהות באוויר באופן יזום על ידי הורדת רגל ההנפה (ברגל הקדמית), מהר ככל האפשר לחישוק הבא והציפיה הייתה שיגדילו את תדירות הצעד על חשבון הקטנת אורך הצעד (מזה הטבעי שלהם לאורך הצעד המאולץ שנכפה עליהם לבצע.
התלמידים שמרחק החישוקים היה גדול להם היו צריכים להגדיל את אורך הצעד הטבעי שלהם ע"י הרמת רגל ההנפה גבוה מזו שהם נוהגים, על מנת להגדיל את הדחיפה מהקרקע וכמו כן לשמר את השהות באוויר, כפי שנהגו בצעד הריצה הטבעי שלהם. הצפייה הייתה שישמרו את תדירות הצעד למרות שאורך הצעד שלהם גדל.
רבים מהם בחרו לקפוץ מחישוק לחישוק ולא להרים את רגל ההנפה הקדמית וע"י כך להגדיל את דחיפת הקרקע והגדלת אורך הצעד שלהם.
ואילו התלמידים שהמרחק בין החישוקים תאם את אורך צעדם הטבעי נדרשו להקטין את השהות באוויר באופן יזום על ידי הורדת רגל ההנפה (ברגל הקדמית), מהר ככל האפשר לחישוק הבא והציפיה הייתה שיגדילו את תדירות הצעד, ללא שינוי של אורך צעדם.
הטיית הגו הנדרשת בתרגיל זה היא קטנה עד 5 מעלות. תלמידים שביצעו הטיית גו גדול למשל 30 מעלות, פגעו ביכולת הרמת ברך ההנפה לפנים שפגעה בעוצמת דחיפת הקרקע ובאורך צעדם.
כמו כן הטיית גו מוגזמת לפנים פוגעת בשיווי המשקל הדינמי ומגבירה את הסיכוי למעידה לפנים.
לסיכום הנאמר צעד קפיצה משיג מרחק גדול יותר, מקטין את תדירות הצעד , ומאריך את השהות באוויר ולכן מגדיל את זמן הביצוע של התרגיל(מדידת זמן לעשרה מ') ואילו צעד ריצה משיג מרחק קטן יותר של צעד, יכול להגביר את תדירות הצעד ומקצר את השהות באוויר ולכן מקטין את זמן הביצוע של התרגיל(מדידת זמן לעשרה מ').
כאשר נבקש לשפר זמן ביצוע נבחר בצעד ריצה וכאשר נבקש להקטין את מספר הצעדים למרחק נתון נבחר בצעד קפיצה.
